מדיטציה – רקע וכלי להעצמה רוחנית

מדיטציה – רקע וכלי להעצמה רוחנית 

מדיטציה בשקיעה

מדיטציה היא כלי טכני לביצוע פעולה עצמית בנפש האדם. כתוצאה מתרגול טכניקות אלה, מצב התודעה של האדם משתנה ביחס למצבי התודעה השכיחים אצלו, בעת ההתנהגות והפעולות היומיומיות.

ישנן עשרות או מאות טכניקות שונות של מדיטציה, שהתפתחו באופן עצמאי בתרבויות שונות בעולם.

המכנה המשותף לטכניקות מדיטציה שונות הוא האפשרות לבצען באופן עצמאי, כלומר, מדיטציה תהיה תרגול של אדם מול עצמו, כך שכל טכניקה הדורשת לשם תרגול מגע עם קבוצה של אנשים אינה נחשבת כטכניקת מדיטציה. אולם תרגול מדיטציה יכול להיעשות בקבוצה בה כל אדם מתרגל לבד.

תולדות המדיטציה

המדיטציה התפתחה במקומות שונים בעולם ובתקופות שונות וקשה להגדיר במדויק את מקורה. בסין מיוחסת המצאת המדיטציה לדמות מיתולוגית בשם פו הסי שנחשב גם למחבר האורקל הסיני אי צ'ינג. בהודומוזכרות טכניקות מדיטציה בכתבים מהאופנישדות כדוגמת הויג'איה טנטרה. בהתחשב במקורות הללו ניתן לשער כי תרגול מדיטציה לשמה התקיים בהודו כבר במאה החמש עשרה לפני הספירה והתקיים בסין כמה מאות שנים קודם לכן. באירופה הפגנית בוצעו טקסים שניתן להגדיר אותם כטכניקות מדיטציה בדתות שונות כולל הדת ההלניסטית והדת הדרואידית לפני המאה העשירית לפני הספירה. המבשרים של המדיטציה המודרנית היו דווקא המוסלמים הסופים שהתרגולים שהם פיתחו היוו את הבסיס לעבודתם של מומחי המדיטציה המודרניים גורודייף ואושו.

החל מסוף המאה ה-19 חדרו טכניקות מדיטציה מזרחיות למערב והופיעו אף סינתזות מערביות המבוססות עליהן.

מדיטציה ביהדות

בספרות ובמסורת היהודית כמעט אין אזכורים למדיטציה או לטקסים המזכירים תרגולי מדיטציה מקובלים. בין המקורות המועטים למדיטציה ביהדות ניתן למצוא תרגול של זרימת אור אצל הרמח"ל, שפותח על ידי אושו לטכניקה בשם האור הזהוב. האדמו"ר החב"די יוסף יצחק שניאורסון מציע באחד ממאמריו לשבת ולהביט בתוך חושך "עד שייראה אור", תרגול הזהה לחלוטין למדיטציית החושך הטיבטית המפורסמת, ואילו האדמו"ר מפיאסצנה, היה למעשה היחיד מתוך היהדות הרבנית המסורתית שגילה את המדיטציה בעצמו ואף פיתח מספר תרגולים פשוטים כדי להגיע לחוויה מדדטיבית.

הדוגמה הבולטת ביותר למדיטציה במסורת היהודית היא ההתבודדות שהינה הפולחן המרכזי בחסידות ברסלב. בטקס הזה המתרגל נדרש להמצא במקום מרוחק מאנשים אחרים ושם הוא אמור לשוחח עם אלוהיםבשפה יומיומית על הנושאים המטרידים אותו. תרגול זה הינו תרגול מדיטציה מובהק ,ואף מוגדרת כמדיטציה בפרסומים המודרניים של חסידות זו.

בקבוצות מסוימות ביהדות המודרנית האלטרנטיבית ישנם תרגולים המכונים בשם המסחרי "מדיטציה יהודית", אלא שלרוב אלו אינם מסתמכים על מקורות יהודיים אותנטיים כי אם על פרשנות לא קונבנציונאלית לכתוב בהם, או שאינם יכולים להקרא "תרגולי מדיטציה". אחד האישים הבולטים שחקרו הנושא הוא הרב האורתודוקסי האמריקאי אריה קפלן, אשר כתב ספרים בנושא.

הבסיס התאורטי של המדיטציה

כיוון שאין מוצא אחד לתרגילי המדיטציה השונים, ותרגולים כאלו פותחו במקביל בתרבויות שונות, קשה לדבר על בסיס תאורטי יחיד לפעולתן של טכניקות המדיטציה. בכל תרבות בה צמח התרגול והתפתח, הסבירו את המדיטציה באופן שיתאים לתפיסה התאולוגית או הפילוסופית הקיימת באותו המקום. לדוגמה בסין העתיקה, בה ראו בשמים ובארץ כוחות המשפיעים על נפש האדם, הגדירו את המדיטציה ככניעה לכוחות אלו, באופן שאפשר התמזגות אל תוכם. דוגמה אחרת היא הודו שלפני הספירה, שם הוסברו התהליכים הנפשייים של האדם באמצעות פעילות הצ'אקרות, הוגדרה המדיטציה כהזרמת פראנה (אנרגיית חיים) לתוך מערכת הצ'אקרות באופן כזה שפעילות הצ'אקרות תשתנה.

תרגול מדיטציה

תרגולי מדיטציה שונים קיימים בדתות שונות, בכללן הבודהיזם, האסלאם (אצל הסופים) היהדות (בחסידות), הנצרות, וההינדואיזם. מדיטציות מתקדמות בבודהיזם מבוססות בדרך כלל על החזיה (הדמיה, או ויזואליזציה), וכוללות לרוב החזיה של בודהה בתנוחת הלוטוס (אך ישנן גם מדיטציות מנטרה כגון "אום מאני פדמה הום" – "היהלום ממציטציה תרגולצוי בלוטוס" כלומר הנירוואנה נמצאת במדיטציה). מדיטציות בהינדואיזם כוללות לרוב חזרה על מנטרה בסנסקריט, ועל פי הוודות הן מאפשרות להגיע למצב של "סמאדהי", איחוד עם האל או עם היש.

ניתן לחלק את תרגולי המדיטציה לשני חלקים עיקרים: סביל ופעיל.

  • סוג מדיטציה סביל הוא זה בו המתרגל אינו עושה דבר, אלא מניח לתהליך טבעי לחלוטין לקרות מעצמו. בתרגול הסביל המודעות מתפוגגת במהלך שינויים הבאים וחולפים באיברי החישה השונים של הגוף, באחד ממצבי המנוחה השונים (דוגמה: ישיבה תוך ערנות לתחושת הבאות וחולפות באיבר המגע כתוצאה מתהליך הנשימה).
  • בתרגול פעיל האדם יוזם פעולה המשפיעה על ההכרה כמו ריכוז תשומת הלב בקצה האף (דוגמה לפעולה הכרתית) או סיחרור סביב עצמו (דוגמה לפעולה פיזית).

דוגמאות לתרגולי מדיטציה:

  • הפניית קשב לתחושות סומטוסנסוריות (תחושות גוף) בחלק מסוים מהגוף (כגון מגע האוויר הנכנס והיוצא מהנחיריים) או למחשבות חולפות (ויפאסאנה, זאזן).
  • הפניית קשב לצלילים הבאים וחולפים באיבר השמיעה, או התמקדות בצליל אחד, למשל "אום".
  • הדמיה פנימית של מראות וסיטואציות (לאם רים).
  • ישיבה בעיניים פקוחות בחשיכה מוחלטת במשך שעה לפחות (מדיטציית חושך).
  • סיבוב במקום במהירות גדולה במשך 3/4 שעה (סחרור סופי).

 

השפעות המדיטציה על יכולות למידה

השפעתה של יכולת הקשב על התהליך המנטאלי המרכזי בלמידה הנה קריטית. בעולם המודרני, מתייחסים לקשב כמורכב משני חלקים: עלייה בזרם המידע וחיפוש אישי לביצוע מספר פעילויות באופן סימולטני או חיפוש אחר מספר גירויים. לפיצול קשב גם כן השפעה חשובה על ביצועי הלומד, דוגמה לכך ניתן לראות למשל במחקר שבדק ביצוע של מספר משימות באותו זמן. המחקר הראה כי נוכחותה של משימה משנית קידם בעיקר למידה של שינון בעל פה. בניגוד לכך, הסטת קשב למשימה אחת קידמה יכולת נוספת של הכללת המידע הנלמד למצבים חדשים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *